Sanhedrine
Daf 14a
משנה: 14a זֶה פוֹסֵל דַּייָּנוֹ שֶׁל זֶה וְזֶה פוֹסֵל דַּייָּנוֹ שֶׁל זֶה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא עֲלֵיהֶן רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִין אוֹ פְסוּלִין אֲבָל אִם הָיוּ כְשֵׁרִים אוֹ מוּמְחִין מִפִּי בֵּית דִּין אֵינוֹ יָכוֹל לְפָסְלָן.
Traduction
R. Meir dit chacune des parties peut récuser le juge choisi par l’autre. Les autres docteurs disent: la partie ne peut refuser le juge de l’autre qu’en prouvant que ce juge est parent ou frappé d’incapacité judiciaire; mais elle n peut pas le refuser, s’il est apte à juger ou déclarer compétent par le tribunal.
Pnei Moshe non traduit
מתני' זה פוסל דיינו של זה. יכול הוא לומר לו לא אדון לפני הדיין שביררת:
בזמן שמביא עליהן ראיה. שזה מביא ראיה על דיין שבירר זה לפסלו. אבל אם הם כשרים או מומחין. ה''ק אבל אם היו כשרים שאינן לא קרובים ולא פסולין מפיסול אחר אע''פ שהם יושבי קרנות נעשו כמומחין מפי ב''ד ואינו יכול לפסלן והלכה כחכמים:
משנה: זֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה וְזֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא עֲלֵיהֶם רְאָייָה שֶׁהֵן קְרוֹבִים אוֹ פְּסוּלִין. אֲבָל אִם הָיוּ כְשֵׁרִים אוֹ מוּמְחִין מִפִּי בֵית דִּין אֵינוֹ יָכוֹל לְפוֹסְלָן׃
Traduction
R. Meir dit: chacune des parties peut refuser les témoins de l’autre. Les autres docteurs disent: elle ne peut les refuser qu’en prouvant qu’ils sont parents, ou frappés d’incapacité judiciaire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' זה פוסל עדיו של זה. פלוגתייהו בהביא אחד שתי כתי עדים בדבר והלה טוען על השתי כיתות שפסולים הן ר''מ אומר שומען לו לפי שזה לא היה מביא עדים אחר עדים על ענין אחד אלא ודאי יודע הוא שיש בהן כת שאינה כשרה לעדות ומספק שאין אנו יודעין איזה מהן כשירה ואיזו מהן פסולה צריך זה להביא ראיה על הכשרים וחכמים סברי אין אנו חוששין אם הביא זה שתי כתי עדים שלא עשה אלא לחזק טענותיו ואין צריך לברר הדבר ע''פ כל השתי כתות. והלכך אין שומעין לזה עד שיברר שהן פסולין והלכה כחכמים:
הלכה: זֶה פוֹסֵל דַּייָּנוֹ שֶׁלָּזֶה כול'. כֵּינִי מַתְנִיתא. זֶה פוֹסֵל דַּייָּנוֹ שֶׁלָּזֶה. הָא דַייָנוֹ לֹא. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בְּאַרְכָאוֹת שֶׁבְּסוּרְיָא אָֽמְרוּ. הָא בְדִינֵי תוֹרָה לֹא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲפִילוֹ בְדִינֵי תוֹרָה. הֵיךְ אָֽמְרִין. תְּרֵין בְּנֵי נַשׁ הֲוָה לָן דִּין בְּאַנְטִוֹכְיָא. אֲמַר חַד לְחַבְרֵיהּ. מַה דְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר מְקַבֵּל עָלַי. שָׁמַע רִבִּי יוֹחָנָן וָמַר. לֹא כָל מִינֵּיהּ מִטְרְפָא בַעַל דִּינֵיהּ אֶלָּא שָֽׁמְעִין מִילֵּיהוֹן תַּמָּן וְאִין הֲווָת צוֹרְכָא כָּֽתְבִין וּמְשַׁלְּחִין עוּבְדָא לְרַבָּנִן. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. זֶה אוֹמֵר. בְּטִיבֵּרְיָא. וְזֶה אוֹמֵר. בִּצִיפּוֹרִי. שׁוֹמְעִין לָזֶה שֶׁאָמַר. בְּטִיבֵּרְיָא.
Traduction
Il faut ainsi rectifier la Mishna: chaque partie peut récuser le juge choisi par l’autre, mais il ne peut plus revenir sur le choix fait de son propre juge et le récuser. Resh Lakish dit: cette faculté de refus est seulement admise pour le vulgaire, arceion, de la Syrie, mais non pour les gens compétents qui jugement selon la loi. Selon R. Yohanan, la faculté du refus accordée par R. Meir, s’applique même à ces derniers. Ainsi l’on raconte que 2 plaideurs soutenaient un procès à Antioche: l’un d‘eux dit à son adversaire qu’il se soumettra au jugement de R. Yohanan (qui demeurait à Tibériade). Lorsque R. Yohanan l’apprit, il dit: ce plaideur ne peut pas forcer l’adversaire à venir ici devant moi; le tribunal d’Antioche devra les écouter, et si c’est nécessaire, ces juges écriront pour soumettre la cause à d’autres sages. R. Eléazar dit: si l’un des plaideurs propose de juger la cause à Tibériade et l’autre à Sephoris, on écoutera le premier (le tribunal de Tibériade est supérieur).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הא דיינו לא. כלומר אבל דיין שלו אחר שביררו אין יכול לחזור בו ולומר פסול הוא:
בערכאות שבסוריא. והדיוטות הן בהא הוא דקאמר ר' מאיר דפוסל דיינו של זה:
הא בדיני תורה. כלומר בדייני מומחה שדנים דין תורה לא פליג ר''מ:
ר' יוחנן אמר אפי' במומחין. קאמר ר''מ דיכול לפוסלו:
היך אמרין. מילתא באנפי נפשה היא וכלומר דהכי אמרו משמיה דר' יוחנן א''נ דמייתי ראיה כמו שאמרו משמיה דר' יוחנן לקמיה דאפילו מומחה אינו יכול לכוף לבעל דין זה אם אינו מתרצה לו מאחר שחבירו ביררו:
הוה להון דין. והם היו באנטוכיא ור' יוחנן היה בטבריא ואמר אחד לחבירו אני מקבל עלי מה שיאמר ר' יוחנן בדין זה ושמע ר' יוחנן ואמר לא כל הימנו של זה לכוף לבעל דינו שיבא לכאן לפני אלא ישמעו הב''ד טענותיהם שם באנטוכיא ואם יצטרכו לשאול בדין יכתבו הב''ד וישלחו המעשה לרבנן דכאן:
זה אומר בטבריא. שני בעלי דינין שנתעצמו בדבר זה אומר נלך לדון בטבריא וזה אומר נלך לציפורי שומעין לזה שאומר בטברי' ששם הוא בית דין היותר גדול מבציפורי ולקמן מפרש לה:
וּלְעוֹלָם זֶה פוֹסֵל וְזֶה מֵבִיא. אָמַר רִבִּי זֵירָא. בִּטְפֵילָה שָׁנוּ. אָמַר רִבִּי לָא. וְהַאי דָּמַר רִבִּי לָֽעְזָר. זֶה אָמַר בְּטִיבֵּרְיָא. וְזֶה אָמַר בִּצִיפּוֹרִי. בְּאִינּוּן דַּהֲווֹן יְהִיבִין בְּחָדָא מִשְׁכְּנָא. מִן הָכָא לְהָכָא ז' מִילִין. מִן הָכָא לְהָכָא ט' מִילִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְאַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. תְּרֵין בְּנֵי נַשׁ הֲוָה לוֹן דִּין בְּטִיבֵּרְיָא. זֶה אוֹמֵר. בְּבֵית דִּין הַגָּדוֹל. וְזֶה אוֹמֵר. בְּבֵית דִּין הַקָּטָן. שׁוֹמְעִין לָזֶה שֶׁאָמַר. בְּבֵית דִּין הַגָּדוֹל.
Traduction
– Peut-on à l’infini récuser le juge choisi par l’autre partie? -Non, dit R. Zeira, ce refus est seulement applicable aux suppléants. R. Ila dit: quant à l’avis de R. Eléazar, qu’en cas de divergence entre les plaideurs sur l’adoption du tribunal de Tibériade ou de Sephoris, on choisira le premier, c’est seulement vrai s’il s’agit d’une même distance, à supposer que pour l’une et l’autre localité la distance soit la même, de 7 milles ou 9 milles (mais si le chemin est plus long, le plaideur ne peut pas forcer l’adversaire d’y aller). On en conclut, dit R. Yossé, qu’en cas de contestation de 2 plaideurs dans la même ville, dont l’un propose de soumettre la cause au plus grand tribunal, on l’écoutera.
Pnei Moshe non traduit
לעולם זה פוסל וזה מביא. בתמיה ואדברי ר''מ במתני' פריך וכי לעולם מה שזה מביא אחד ובורר לו יהא זה פוסלו וא''כ אין לדבר סוף. בטפילה שנו. כלומר בב''ד הטפל ואינו עיקר וכר''ל דלעיל דיושבי קרנות הן ויכול זה לומר לא תברור מאנשים כאלה ובפני דיין כזה איני רוצה לדון:
והאי. וקאמר הש''ס הא דאמר ר' לעזר זה אומר בטבריא וזה אומר בציפורי שומעין לזה שאומר בטבריא דוקא אם אילו היו יושבין במשכנא בעיר א' א''נ לשון מדה הוא במשך אחד והרחק אחד לשתיהם בשוה כגון שהיו לכאן ולכאן ז' מלין או ט' מילין לכאן ולכאן אבל אם היה טבריא יותר רחוקה להן מציפורי אינו יכול לכוף את חבירו לילך עמו למקום רחוק ואפי' הוא ב''ד יותר גדול:
ואת שמע מינה. דלעיר אחרת הוא דאין יכול לכופו לילך לב''ד הגדול אם הוא יותר רחוק אבל בעיר אחת ויש שם שתי בתי דינין א' גדול וא' קטן שומעין לזה שאמר נדון בב''ד הגדול:
Sanhedrine
Daf 14b
משנה: אָמַר לֹו נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא נֶאֱמָן עָלַי אָבִיךָ נֶאֱמָנִין עָלַי שְׁלשָׁה רוֹעֵי בָקָר רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. הָיָה חַיָּב לַחֲבֵרוֹ שְׁבוּעָה וְאוֹמֵר לוֹ דּוֹר לִי בְחַיֵּי רֹאשָׁךְ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ׃
Traduction
Si l’une des parties dit à l’autre: ''j’accepte pour juges mon père et ton père'', ou ''trois bergers'' (ignorants), elle peut plus tard se rétracter, d’après R. Meir; mais d’après les autres docteurs, elle ne peut pas se rétracter. Si un individu est obligé de prêter serment dans la forme prescrite par la loi, et si l’autre lui dit qu’il se contenterait d’un simple serment sur la tête, il peut, d’après R. Meir, se rétracter et exiger un serment dans la forme prescrite; mais d’après les autres docteurs, il ne peut pas se rétracter.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נאמן עלי אבא. בין להיות עד או להיות דיין אע''פ שהוא פסול מן התורה לא לזכות ולא לחובה כדנפקא לן מלא יומתו אבות על בנים:
נאמנין עלי ג' רועי בקר. לדון דאלו לעדות רועי בקר כשירין הן:
ר''מ אומר יכול לחזור בו. אפי' לאחר גמר דין:
אינו יכול לחזור בו. לאחר גמר דין בלבד הוא דפליגי רבנן עליה דר''מ דאלו קודם גמר דין מודים חכמים לר''מ דיכול לחזור בו ואם קנו מידו שמקבל עליו עדות איש פלוני או דינו של איש פלוני אפילו קודם גמר דין אין יכול לחזור בו שאין לאחר קנין כלום וכן הלכה:
דור לי בחיי ראשך. נדור לי בחיי ראשך ואתן לך מה שאתה תובע ואצ''ל ומחול לך מה שיש לי בידך ונדר לו או קנו מידו אע''פ שעדיין לא נדר אינו יכול לחזור בו כדברי חכמים וכן הלכה:
הלכה: זֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁלָּזֶה כול'. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כֵּינִי מַתְנִיתָא. עֵדוֹ. הָא עֵידָיו לֹא. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲפִילוּ עֵדָיו. דְּתַנֵּי. לְעוֹלָם מוֹסִיפִין דַּייָנִים עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין וְהַדַּייָנִין יְכוֹלִין לַחֲזוֹר בָּהֶן. נִגְמַר הַדִּין אֵין יְכוֹלִין לַחֲזוֹר בָּהֶן. מוֹדֶה רִבִּי יוֹחָנָן שֶׁאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הֵן שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְפוֹסְלָן. אָמַר זְעִירָה. וְהוּא וְאֶחָד מִן הַשּׁוּק מִצְטָֽרְפִין לִפְסוֹל עֵדוּת זֶה. רִבִּי חֲנִינָה בָעֵי. 14b וְאֵין עֵד אֶחָד זוֹקְקוֹ לִשְׁבוּעָה בְכָל מָקוֹם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. פָּסוּל צָרִיךְ לִיפָּסֶל בְּבֵית דִּין. קָרוֹב אֵין צָרִיךְ לִיפָּסֶל בְּבֵית דִּין. אָמַר רָבָא בַּר בִּינָא בְשֵׁם רַב. שְׁלֹשָׁה כִגְמַר דִּין.
Traduction
Resh Lakish dit de rectifier ainsi la Mishna: le plaideur peut récuser l’un des témoins de l’autre, non les deux; R. Yohanan le permet pour les deux, car on a enseigné (95)Tossefta, ch. 6.: jusqu’au prononcé du jugement, on peut toujours augmenter le nombre des juges, et de même les témoins peuvent renoncer à rester jusqu’à l’achèvement des délibérations du tribunal, et le plaideur peut amener de nouveaux témoins; d’où l’on infère que, jusque là, la faculté de refus s’étend aux 2 témoins. Toutefois, reconnaît R. Yohanan, si l’adversaire n’a pu produire d’autres témoins, le plaideur ne peut pas les récuser. R. Zeira dit: le premier venu de la rue suffit à confirmer la déclaration du plaideur qui récuse les attestations de son adversaire pour les déclarer fausses. Mais, objecta R. Hanina, qu’importe la faculté de pouvoir récuser l’un des témoins? Ne suffit-il pas du 2e témoin pour déférer du moins le serment (96)V. J., (Shevuot 6, 1) ( 36d). au défendeur? Ce n’est pas porter atteinte aux témoins, répond R. Zeira, car le refus a pour cause la parenté du témoin; alors, la déclaration suffit, sans l’infirmation juridique, nécessaire en cas d’incapacité judiciaire. R. Abba b. Abouna dit au sujet de l’augmentation successive du nombre des juges: la présence de 3 juges suffisant à départager les voix, équivaut au prononcé du jugement (on peut s’y arrêter).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתניתא עדו. כן צריך למיתני לדברי ר''מ שפוסל לעד אחד של זה הא שני עדיו אין זה יכול לפוסלן:
אפילו עדיו. אפילו הן שנים יכול זה לומר פסולין הן והבא לך עדים אחרים כדלקמן:
דתני. בתוספתא פרק ששי. ונשתבש בהעתקה וה''ג התם לעולם מוסיפין הדיינין עד שיגמר הדין לעולם העדים יכולין לחזור בהן עד שיגמור הדין לעולם מביא עדיותיו לב''ד עד שיגמר הדין. ובספרי דפוס כתוב שם אין העדי' יכולין לחזור וט''ס הוא. וכלומר שהעדים עד שלא נחקרה עדותן יכולין לחזור בהן כדאמר בתוספתא התם לקמן וכן הבע''ד מביא עדיותיו כפי שיש לו עד שיגמור הדין נגמר הדין אין יכולין לחזור בהן ולומר יש לי עדים אחרים ושמעינן מיהת דכל זמן שלא נגמר הדין מביא זה עדיותיו כפי שהוא רוצה והיינו סייעתא לר' יוחנן דיכול הוא לפוסלן אפי' לשני עדיו שהרי יש לזה להביא עדים אחרים כל זמן שלא נגמר הדין:
מודה ר' יוחנן. שאם אין לבעל דינו עדות אחרים אלא הן שאין זה יכול לפסלן דהשתא נוגע בעדות הוא:
והוא ואחד מן השוק. אם יש עוד אחד מן השוק שאומר כדבריו על העדים מצטרפין לפסול עדות זה ולקמיה פריך עלה:
ואין עד אחד זוקקו לשבועה מכל מקום. האי פירכא גם על דברי ר''ל קאי דקאמר לעד אחד יכול הוא לפוסלו ואמאי הא אכתי נוגע בעדות הוא שאע''פ שאין עד אחד מחייבו ממון מכל מקום זוקקו לשבוע הוא והוא בא לפוסלו שלא להעיד עליו ולחייבו שבועה ופשיטא הוא דלר' יוחנן קשיא טפי אלא דר' חנינה פריך דלדברי ר' זעירא אכתי קשיא ואפילו אם עד אחד הוא שרוצה לפסלו:
אמר רבי זעירא. הא לא קשיא דהכא מיירי שפוסלו מחמת שהוא אומרו קרוב הוא ואין ראוי להעיד:
דפסול הוא שצריך לפסלו בב''ד. כלומר אם אומר עליו איזה פסול אחר בזה צריך עדות ממש ולפני ב''ד אבל במה שאומר עליו קרוב הוא גילוי מילתא בעלמא הוא ואין צריך להעיד בפני ב''ד על זה הלכך לאו נוגע בעדות מיקרי:
שלשה כגמר דין. ארישא דתוספתא דאייתי לעיל קאי בענין מוסיפין הדיינין דקתני התם עד כמה מוסיפין אין פחות משנים יוסיפו הדיינין אם אמרו זכאי זכאי אם אמרו חייב חייב אחד אומר זכאי ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין שעד עכשיו ב''ד שקול אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב וא' אומר איני יודע יוסיפו הדיינין שעד עכשיו לא הוסיפו אלא אחד לעולם מוסיפין הדיינין עד שיגמר הדין ע''כ. וט''ס יש כאן ובחלוקה אחרונה כצ''ל א' אומר זכאי ואחד אומר חייב ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין שעד עכשיו לא הוסיפו אלא אחד ופירושה שאם מאלו השנים הנוספין אחד אומר כך או כך ואחד אומר איני יודע א''כ עדיין צריך להוסיף שהרי לעולם אין מוסיפין פחות משני' וכאן שא' אומר איני יודע לא הוסיפו עד עכשיו אלא אחד והשתא קאמ' רב עלה דלא שנו דמוסיפין אלא דוקא אם מעיקרא היה אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב ואחד אומר איני יודע וכשהוסיפו שנים אמר אחד מהן זכאי או חייב ואחד אמר איני יודע דהאי הוספה לאו כלום היא דאין כאן אלא אחד וצריך עוד להוסיף אבל אם מעיקרא היו שנים מזכין או מחייבין וכשהוסיפו אמר אחד זכאי ואחד אמר איני יודע הרי יש כאן ג' לדעת א' והוי כג''ד ושוב אין מוסיפין עליהן אלא הולכין אחר הרוב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source